מחלבות גד בע"מ נ' חצבני ואח'

פסק דין חלקי כנגד נתבע 1

מבוא

בפניי תביעה בסדר דין מהיר אשר החלה בבקשה לביצוע שטר חוב על סך 15,000 ש"ח (להלן: "שטר החוב").

בהסכמת הצדדים, ניתנה לנתבע 1 רשות להתגונן בהחלטת רשם מיום 11.3.09.

פסק הדין יהיה תמציתי כמצוות התקנות, ויתייחס לטענות המרכזיות שהועלו על ידי הצדדים.

טענות התובעת

לטענת התובעת, אשר עוסקת בייצור ושיווק מוצרי חלב שונים, הנתבע 1 חתם על שטר חוב לטובתה לפירעון כל החובות אשר ינבעו מרכישות שייעשו באמצעות הנתבע 1 מאת התובעת. לטענתה, במועד חתימתו של הנתבע 1 על שטר החוב כאמור, ביקש הנתבע 1 מהתובעת, כי מוצריה יסופקו לנתבעת 2, אשר היתה באותה עת בשליטתו של הנתבע 1.

לטענת התובעת, סיפקה את מוצריה כאמור לעיל, אולם בגין הספקת מוצריה בחודשים אפריל-יולי 2008, נותרה יתרת חוב בסך של כ- 15,000 ₪ אשר לא נפרעה.

אשר לטענת הנתבע 1 כי הנתבעת 2 חדלה מפעילותה וכי חתימת הנתבע 1 על שטר החוב הייתה להבטחת חובות הנתבעת 2 בלבד ולא להבטחת חובות הנתבעת 3, אשר לה סופקו מוצרי התובעת נשוא החוב, טוענת התובעת כי הנתבע 1 הינו בעל מניות בשתי החברות הנ"ל והוא אשר ביצע הלכה למעשה את הזמנות מוצרי התובעת אשר התקבלו בנתבעות. זאת, תוך שהציג בפני התובעת מצג שווא על פיו לא קיים שינוי כלשהו במצב המשפטי אשר היה קיים עובר לחתימתו על שטר החוב.

דהיינו, כך לטענת התובעת, הנתבע 1 מעולם לא מסר לתובעת כי החל ממועד מסוים חדלה הנתבעת 2 מלהתקיים ובמקומה באה הנתבעת 3, וכי לכאורה שטר החוב אשר נחתם על ידו אינו משמש כערובה לחובותיה של הנתבעת 3. לדבריה, הלכה למעשה סיפקה התובעת את מוצריה לנתבעת 2 בעודה סמוכה ובטוחה כי חברה זו ממשיכה בפעילותה, וכי הנתבע 1 ערב לחובותיה על פי שטר החוב אשר נחתם על ידו.

לטענת התובעת, הנתבעת 3 הוקמה בין היתר במטרה לסייע לנתבעים 1 ו-2 להתחמק מתשלום חובותיהם כלפי התובעת, ולחילופין טוענת כי פעילות הנתבעת 2 הועברה לנתבעת 3 ומשכך הנתבעות 2 ו-3 "אחת הן". על כן, לטענת התובעת, הנתבע 1 פעל בחוסר תום לב ומתוך כוונה להונות את התובעת, וכי בנוסף לחיובו על פי שטר החוב, יש לחייבו אישית בסך החוב נשוא התיק, הן בדרך של הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעות 2 ו-3 והן בחיוב אישי כמי ששימש כמנהלן.

טענות הנתבע 1

לטענת הנתבע 1, המוצרים נשוא החוב סופקו לנתבעת 3 ולא לנתבעת 2, על כן היתה צריכה הנתבעת 3 לשלם את התמורה למוצרים.

לדבריו, חתימתו על שטר החוב היתה להבטחת חובות הנתבעת 2 כלפי התובעת בגין הזמנת מוצרים לעסק שניהלה, כאשר ההתקשרות של התובעת עם הנתבעת 2 נעשתה כהתקשרות עסקית ולא למול הנתבע באופן אישי.

הנתבע 1 הוסיף וטען כי ההתקשרות של הנתבעת 2 עם התובעת נעשתה באמצעות סוכן מכירות של התובעת, שדרכו בוצעו ההזמנות של הנתבעת 2 ודרכו הועברו התשלומים, כאשר הנתבע 1 מעולם לא טיפל באופן אישי במתן שיקים או בתשלומים לתובעת ומעולם לא חתם באופן אישי על אישור קבלת סחורה מהתובעת לנתבעת 2 או לנתבעת 3, ולא על הזמנות או חשבוניות כלשהן שהנפיקה התובעת.

כן טען הנתבע 1 כי הוא לא היה בעל שליטה בנתבעת 2 אלא בעלים של 25% מהמניות וכי היו שלושה בעלי מניות באותו יחס החזקות בחברה וכי לא היה מנהל או דירקטור בנתבעת 2 אלא שכיר בה.

עוד טען הנתבע 1 כי החוב נשוא התביעה כוסה בתשלומים שוטפים ששולמו לתובעת על ידי הנתבעת 2 ו/או הנתבעת 3.

ראיות התביעה

מטעם התובעת העידו אבי אזולאי אשר שימש כסוכן התובעת (להלן: "אבי"), ותמיר פלד ששימש כמנהל איזור בתובעת (להלן: "תמיר"). כן הוגשו בין היתר שטר החוב עליו חתום הנתבע 1, חשבוניות מס המלמדות על החוב ודוחות רשם החברות המלמדים על כך שהנתבע 1 הינו בעל מניות בנתבעות 2 ו-3. כן הוגשו חשבוניות מס של התובעת אשר הוצאו על שם הנתבעת 2 במהלך כל תקופת הספקת המוצרים.

אבי מסר כי במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה סיפק את מוצרי התובעת בהתאם להזמנות הנתבע 1. לדבריו, להבטחות פירעון החובות נשוא הזמנות הנתבע 1, חתם הנתבע 1 על שטר החוב, כאשר במועד החתימה ביקש הנתבע 1 כי מוצריה של התובעת יסופקו לנתבעת 2, אשר היתה באותה עת בשליטתו של הנתבע 1. עוד הוסיף כי הזמנות הסחורה נעשו ע"י הנתבע 1 בלבד, כאשר לרוב נמסרו ע"י הנתבע 1 לתמיר ולעיתים היה הנתבע 1 מתקשר אליו ומשאיר לו הודעה בגין הזמנת הסחורה במשיבון הסלולארי. כן ציין, כי התובעת סיפקה את מוצריה, כאשר בגין הספקת המוצרים בחודשים אפריל-יולי 2008 נותרה יתרת חוב בסך של כ-15,000 ₪. לדבריו, הנתבע 1 או אחר מטעמו מעולם לא מסרו לתובעת כי החל ממועד מסוים חדלה הנתבעת 2 להתקיים ובמקומה באה הנתבעת 3, וכי לכאורה שטר החוב אשר נחתם על ידו אינו משמש כערובה לחובותיה של הנתבעת 3. לדבריו, לו היה נמסר לתובעת אודות חדילת ערבותו של הנתבע 1 לרכישות אשר יעשו ממנה, לא היתה התובעת ממשיכה ומספקת את מוצריה כפי שעשתה בפועל.